הרמוניה של סליחה סימפוניה של פיוס
נתרגל טיהור וסליחה, שני מוטיבים מדטטיביים ביום כיפור. לאחר השקטת המחשבות וחיבור גוף-נפש-רוח-נשמה, נבקש לחוות שלושה מעגלי פיוס – מישור אישי, חברתי ואלוהי. נעיין ב”תפילת זכה” הנאמרת בעדות אשכנז סמוך ל”כל נדרי” וב”נקודה טובה” של ר’ נחמן מברסלב
 

מדיראש
מדיטציות וכוונות לראש השנה
הפיכת דין לרחמים ומר למתוק
כוונות בתקיעות לפי הרמ”ק
הדגמה בשמיעת קול שופר, ונתנה תוקף ואכילת תמרים
 

מהי הכוונה המדיטטביתי הרצויה בהתבוננות באור הנר?
האם העיקר הוא הפנמת רעיון האור או האש?
האם המטרה היא להאיר כמו בנרות שבת או שמא הדגש הוא בהתבוננות באש הבוערת והרוקדת כמו בנר הבדלה?
האם יש להאיר כמו המנורה שבמקדש או להבעיר אש כמו על המזבח?
 

הנחיות מדיטטיביות בשימוש בנשימות בשילוב אותיות וייחודים לפי תורת האר”י בשילוב החידוש המדיטטיבי של הראי”ה קוק אודות האותיות בספרו ריש מילין. המטרה: ופרוש עלינו סוכת שלומיך (תפילת השכיבנו)
 

על מה יש לחשוב בזמן הזיווג? איך יש לעורר אהבה, חשק ושמחה? כיצד יש לחבק וכמה נשיקות לתת? מהי החשיבות הרוחנית במעשה הפיזי של האהבה, ומדוע עשויה מצוות “עונתה” להיות הדרך הנעלה ביותר להתחברות לשכינה? בשאלות כאלה דן ר’ משה קורדובירו (הרמ”ק), מחשובי המקובלים.
 

תקדים החסידים הראשונים חשוב מאוד בתולדות המדיטציה היהודית. הלכה פסוקה במסכת ברכות פרק ה משנה א היא ש”אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש”. המשנה מספקת המחשה לדין זה בתיאור מעשיהם של החסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו את ליבם למקום.
 

ר’ שלמה קרליבך נקרא על שם סבו מצד אביו, הרב ד”ר שלמה (סלומון) קרליבך (1845-1919) שכיהן כרב של ליבעק בגרמניה במשך 50 שנה. המסורת המשפחתית הרבנית השפיעה מאוד על ר’ שלמה ונותנת רקע למוטיבציה שלו בפעולתו, מסריו והתנהגותיו. ר’ שלמה ראה את ייעודו לא רק להמשיך את המורשת שנגדעה בשואה אלא גם להעביר את המסר של המשכיות לדור היהודי החדש המתבולל. בכל הזדמנות, אם בעריכת חופה או בסיפור-שיר, היה ממחיש את ההמשכיות הממשית של דורות עברו.
 

פרק שירה התחבר בשלהי התקופה התלמודית בסביבות המאה החמישית-שביעית . הוא נשמר בכתבי יד קדומים כגון בגניזה בקהיר . המוטיב המרכזי הוא שלכל יצור ויצור, לכל נברא, יש פסוק מיוחד המבטא את סגולתו ושירתו. כל דבר בטבע משבח לבורא: שמים וארץ, שמש וירח, כוכבים ועננים, ירקות ועצים, שרצים ועופות, בהמות וחיות. אפשר לסכם את ששת הפרקים בשישה מושאים: שיר השמים והארץ; שיר היום, הלילה וכוחות הטבע; שיר הצומח; שיר העופות; שיר הבהמות והחיות; שיר השרצים. ששת השירים מקבילים לששת ימי המעשה. בשבת שרים את “שיר הייחוד” (אַנְעִים זְמִירוֹת).

באלפי שנות הציוויליזציה שלנו אין אף חברה שהעניקה פרסום רב כל כך לאהבה רומנטית . מהי כמיהה זו? מה מחפשים? האם ניתן לגלות את הסוד הרומנטי? בחוברת זו נציע שיטה של מדיטציה למציאת ולהתאמת “הנשמה התאומה” כמפתח לפיתוח האינטליגנציה הרומנטית . נתחיל עם שורשי המושג של “סוד הנסירה” שתחילה נבראו שתי נשמות יחד, זכר ונקבה, אך בירידתן לעולם נפרדו, ובלשון המדרש, “ניסרו”. בעת הגיע זמן הזיווג, מחבר הקב”ה את הנשמות המיועדות ליחידת גוף-נפש אחת.

בשיעור זה נלמד שיטת מדיטציה של לב טהור ליצירת שלווה נפשית. תובנה פנימית והתעוררות לחיות רוחנית. להלן לקט מקורות מהמקרא, חז”ל וגדולי ישראל על טיהור הלב. ההשלכות הרוחניות הן לפתוח את המודעות לנוכחות האלוהית, ולכוון את צינורות השפע לקבלת ההשראה האלוהית.